<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פי"א</h1>
<h2>דף יז:</h2>
לכאורה מסתברא שמה שאמרו תמיד חכמים ז"ל יהודה והגליל שהם שני חציי חלקי הארץ כלה לגבולותיה, חלק הדרום הוא יהודה ואחיו הדרומיים וחלק הצפון הוא הגליל בשם כולל. וזה קרוב אל מה שכתב הראב"ד ז"ל פרק הרואה, חלק יהודה היה כל הדרום של ארץ ישראל ארוך וקצר. וירושלם היה באמצע, צפונו של יהודה ובדרומו של בנימין. ושאר כל השבטים חוץ מחלק יהודה, ושמעון ובנימין קרויים גליל עליון וגליל תחתון, ע"כ. וכן הביא רש"י ז"ל (בראשית כ"ח י"ז) אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא, הסולם הזה עומד בבאר שבע ושפועו מגיע עד בית המקדש, שבאר שבע עומד בדרומו של יהודה וירושלם בצפונו בגבול שבט יהודה ובנימין, ובית אל בצפון נחלת בנימין בגבול שבין בנימין ובין בני יוסף, ע"כ. וכן נראה ממאי דגרסינן ריש פרק כיצד מעברין (עירובין נ"ג א') בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיים תלמודן בידם בני גליל שלא הקפידו על לשונם לא נתקיים תלמודן בידם.
<h2>דף פח.</h2>
ודע כי בין חמת ובין ארץ הר ההר יש מדבר גדול ומקום מרעה וקורין לו היום עאמק אל חארם, והוא צפוני להם. מסכת דמאי (תוספתא) פ"ב ה"א רבי אליעזר בר' יוסי אומר אורז שבחולת אנטוכיא מותר הוא עד בורו, ואנטוכיא היא למזרח הר ההר וצפוני לו כמו חצי יום, ואנטוכיא רחוקה מן הים כחצי יום, וצפונית מערבית לחמת כמו שלשה ימים והיא דרומית אל ארם ומערבית, ולזה היו שבויי ארם קרובים לה וכדאמרינן פרק החולץ (יבמות מ"ה א') רב אחא שר הבירה ורבי תנחום בריה דרב חייא איש כפר עכו פרוק הנהו שבוייתא דאתו מן ארמאי לאנטוכיא. כתב רש"י ז"ל פרק חלק (סנהדרין צ"ו ב') גבי ההיא דרבי אבהו דאמר רבלתה זו אנטוכיא, ואנטוכיא קיימא לן דאינה ארץ ישראל. חמת רבה שהזכיר עמוס (ו' ב') פרש"י ז"ל אנטוכיא. אבל יונתן בן עוזיאל לא הוציאו מפשוטו. ובפי' התורה (במדבר ל"ד ח') כתב ז"ל ותפגעו לבא חמת זו אנטוכיא של מצרים, אם כן לבא חמת הוא על כרחין צפוני אל חמת. ובס' יחזקאל (י"א י') פי' ז"ל על גבול ישראל סוף הגבול והיא רבלתה ארץ חמת היא אנטוכיא, שם נשפט צדקיהו והוא סוף הגבול שנאמר במרגלים ובכמה מקומות עד לבא חמת. ונראה כי היו דרים שם ישראל אחר החרבן דהא אמרינן (כתובות פ"ח א') גבי הנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה, אמר רב אחא שר הבירה מעשה בא לפני ר' יצחק נפחא באנטוכיא ואמר לא שנו אלא כתובת אשה משום חינא אבל בעל חוב לא, ורבא אמר רב נחמן אפי' בעל חוב שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו ויושב והולך לו במדינת הים ונמצא נועל דלת בפני לווין. וכן היו דרים בלודקיא וכמעשה דמנחות (פ"ה ב') ושבת (קי"ט א') דלעיל.
<h2>דף קג:</h2>
ורבינו הקדוש בגליל קברו, וכדאמרינן פרק הנושא את האשה, רבי מוטל בציפורי ומקום קברו מוכן לו בבית שערים. והא תניא (סנהדרין ל"ב) צדק צדק תרדוף הלך אחר רבי לבית שערים, כיון דחלש אמטיוה לצפורי דמדיליא [ובסום אוורא]. והיום קברו רמוז במערה, ועל פיה דלת לוח אבן, ומזרחי צפוני לצפורי כחצי שעה יש עוד מערה מיוחסת לר"ג, ובצדה מערה מיוחסת לאחיו רבן שמעון, ועל כרחין בניו של רבי הם. ובית שערים מזרחי לצפורי ביושר כשתי שעות.
<h2>דף קיב.</h2>
הנך רואה שחכמים ז"ל עושים עכו ארץ ישראל כאמרם סוף מסכת כתובות (קי"ב א'), רבי אבא מנשק כיפי דעכו, רבי חנינא מתקין מתקליה, רבי אמי ורבי אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא, רבי חייא בר אבא מיגנדר בעפרא, אמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו (תהלים ק"ב ט"ו). פירש רש"י ז"ל, מנשק אלמוגים של עץ, שהיה מארץ ישראל משום חביבותא דארץ ישראל. ל"א כיפי סלעים. מתקין וכו', כלומר משוה גומות הקרקע וגבשושית מרוב חיבה. וי"מ מתקל מתקליה כלומר היה מנסה משקל האבנים משום ארץ אשר אבניה ברזל (דברים ח' ט'). משמשא, בימות החמה. מטולא, בימות הגשמים, [כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל. מיגנדר מתעגל]. תוספתא מסכת שביעית פ"ה (ה"ב) אין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ, אמר רשב"ג אני ראיתי את שמעון בן כהנא שהיה שותה יין של תרומה בעכו ואמר זה בידי מקלקיא וגזרו עלי שאשתהו בספינה, הרי שעשו ז"ל עכו בפירוש ארץ ישראל, ופרק (השולח) [המביא] גט (גיטין ח' א') אמרינן, עכו כארץ ישראל לגיטין, לגיטין אין לעבדים לא, ולא נתנה תורה לחצאין אלא כדאמרנא. ועל דרך זה שם הירושלמי (גיטין פ"א ה"ב) חלוק בעכו עצמה. ועוד שכזיב שהוא קצה כבוש שני הדרומי הוא לצפון עכו כמו יום וכמו שנבאר בג"ה.
